<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' חייא בר אבויה</h1>
<h2>דף פב.</h2>
גרסי' בפ' אילו הנשרפין בגמרא הבועל ארמאית קנאין פוגעין בו [סנהדרין פ"ב ע"א] א"ר חייא בר אבויה כל הבא על הגויה כאילו נתחתן בע"ז שנאמר ובעל בת אל נכר. ותו התם א"ר חייא בר אבויה כת' על גלגלתו של יהויקים זאת ועוד אחרת וכו'. ובחלק [שם ק"ד ע"א] מייתי לה נמי דמשום הכי לא מנו את יהויקים מפני שנגזרה עליו גזירה זו כדאיתא התם. גרס' בעירובין פ"ב [י"ט ע"א] עוברי בעמק הבכא אילו פושעי ישראל דמיחייבי דינא חדא שיבתא באור של גיהנם ונחת אברהם ומסיק להו לבר ממאן דבעל גויה דממשכה ערלתיה ולא מבשקר ליה ומשמע שנידון בה ואין עולה ותימא מאי טעמא לא חשיב בהדי הנהו דחשיב בפ' הזהב [ב"מ נ"ח ע"ב] דא"ר חנינא כל היורדין לגיהנם עולין חוץ משלשה שיורדין ואין עולין הבא על אשת איש והמלבין פני חבירו ברבים והמכנה שם לחבירו והבא על הגויה לא חשיבי. ובפ"א דר"ה הל' דשלש כיתות לעתיד [ט"ז ע"ב] מסיק דהמשומדין והמסורות וכו' עד פושעי ישראל בגופן ופושעי אומות העולם בגופן גיהנם ננעלת בפניהם, ומפרש התם פושעי אומות העולם בגופן בעבירה, פושעי ישראל בגופן אמר רב פפא קרקפתא דלא מנח תפילין אבל בעבירה לא אמר. ובפ"א דסוטה [ד' ע"ב] ואשת איש (נפקא קרא) [נפש יקרה תצוד] וכו' וכת' יד ליד לא ינקה דאפילו למד תורה וכו' תצודנהו לגיהנם. בפ' (אין דורשין) [הכל חייבין חגיגה ט' ע"א] תניא א"ר שמעון בן מנסיא מעוות לא יוכל לתקון זה הבא על אשת איש ואסרה על בעלה, ואשת איש ובועל ארמית דינן שוה כדמסיק התם [סנהדרין פ"א ע"ב] בעא מיניה רב כהנא מרב לא פגעו קנאים מהו (אנשמיה) [אינשייה] רב לגמריה אקריוה לרב כהנא בחילמא בגדה יהודה ותועב' נעשתה בישראל וכו' א"ל לרב אקריון הכי, אדכריה רב לגמריה בגדה יהודה זו ע"ז ותועבה נעשתה זה משכב זכור כי חלל יהודה קדש זו זונה [וכן הוא אומר] לא תהיה קדשה (לא יהיה קדש) ובעל בת אל נכר זו גויה וכתיב יכרת ה' לאיש אשר יעשנה וגו' וקאי אכולהו ואף אשת איש ושאר קאי כדאיתא בפ' במה בהמה [שבת נ"ה ע"ב] דאמר רב פנחס בן עלי לא חטא שנאמר ואחיה בן אחיטוב אחי אי כבוד בן פינחס בן עלי וגו' אפשר חטא בא לידו והכתוב מיחסו והכתיב יכרת ה' לאיש אשר יעשנה. והכי נמי מסיק התם [סנהדרין פ"ב ע"ב] בגמר' דכהן ששימש בטומאה דהיינו טעמא דקנאין פוגעין בו משום דמיחייב כרת בידי שמים, ואפילו הכי גרס' בהמוכר את הספינה [ב"ב פ"ח ע"ב] ובפ"ב דיבמות [כ"א ע"א] א"ר לוי קשה עונשן של מידות משל עריות משום דהני אפשר בתשובה והני לא אפשר בתשובה. וכן ר' אלעזר בן דורדיא [ע"ז י"ז ע"א] דקנה עולמו בשעה אחת וכן ר' יוחנן [חגיגה ט"ו ע"א] שהביאו לאחר לעולם הבא ואי לאו ר' מאיר דהעלה עשן מקברו ב"ד של מעלה לא מידן לדיינו ולא לעלמא דאתי ליעול אלא שר' מאיר ביקש שידינוהו כדי שיזכה לעולם הבא ור' יוחנן הפסיק אותו עשן והביאו לעולם הבא ואעפ"י שתבע באותה זונה גויה. ובחלק [סנהדרין ק"ז ע"א] גרסי' אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע מחול לי על אותו עוון אמר לו כבר עתיד שלמה בנך לומר בחכמה [משלי ו'] היהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה כן הבא וגו', אמר כל הכי ניטרוד ההוא גברא א"ל קבל עלך יסורי, ובסד' יומא פ' אחרון [פ"ו ע"ב] היכי דמי בעל תשובה אמר רב יהודא כל שבא עבירה לידו פעם ראשונה ושניי' וניצל הימנה מחוי רב יהודה באותה אשה. ומצינו בעולי גולה [נחמיה י"ג] שהושיבו נשים נכריות והוציאום והבדילום שנתקבלו בתשובה ואע"ג דגרס' בפ"א דמס' ע"ז [ה' ע"א] כל העובר עבירה בעולם הזה דהיינו בעריות מלפפתו לעה"ב וא"ר אלעזר וקשורה בו ככלב שנאמר ולא שמע אליה בעה"ז ולהיות עמה לעה"ב. כל אילו ההלכ' בלא תשובה חמורה כדגרס' נמי בפ' [קמא] דמס' ע"ז הל' אין בונין עמהן בסילקי [י"ז ע"א] דאמר רב חסדא כל באיה לא ישובון ואם שבו לא ישיגו ארחות חיים דהיינו מינות ועבירה היכא דאביק בהכי טובא דאי עביד תשובה שפירתא לא חיי, ומיהו תשובתן מתקבלת כר' אלעזר בן דורדיא, וכיקים איש צרורות ויוסי משיתא כדמפרש בראשית רבה פרש' וירח ריח בגדיו [פ' ס"ה], וכדוד המלך שקבל עליו ייסורין כדאיתא בחלק [סנהדרין ק"ז ע"א] ששה חדשים, וכן ציבור שחזרו בתשובה אפילו היה בידם ע"ז וג"ע ושפיכות דמים אפילו אם לא החמירו כל כך בתשובה אלא כמו קרעו לבבכם וגו' [יואל ב']. וכמפורש בנבואת זכריה [ח' י"ז] ואיש רעת רעהו אל (תעלו על) [תחשבו ב]לבבכם. ובנבואת ירמיה [פ"ד] וכדור המדבר ולא שתו איש עדיו ויתאבלו, וכמה בענין זה הקב"ה אין מואס תפלת רבים הן אל כביר לא ימאס [איוב ל"ו]. וכן ווידוי של הרוגי ב"ד מתכפר להן ע"י ווידוי כעכן אעפ"י שעבר על כמה חמורות ואמר שאינו עכור לעולם הבא. וכן הרוגי מלכות גוים ההורגים בגולה, גרסינ' נמי בפ' נגמר הדין [סנהדרין מ"ז ע"ב] כיון דלאו בדין קא מקטלי הויא להו כפרה, וכדאמרינן נמי בפ' אילו נערות [כתובות ל' ע"א] ובפ' אחד דיני ממונות [סנהדרין ל"ז ע"ב] אע"פ שארבע מיתות בטלו דין ארבע מיתות לא בטלו ונראה דאף אילו שמתו מיתה משונה יש להן כפרה וכ"ש המקבלין תשובה חמורה בסיגוף וחרטה גמורה שמקובל בתשובה. וגרס' נמי בפ"א דע"ז [ד' ע"ב] לא ישראל ראויין לאותו מעשה העגל ולא דוד ראוי לאותו מעשה אלא שאם חטאו ציבור אומר להן כלך אצל רבים שנתקבלו שנאמר וחנותי ורחמתי [שמות ל"ג] אע"פ שאינו הגון מפני תשובת רבים. וליחיד שחטא אומר לו כלך אצל יחיד ולמוד הימנו תשובה דכתיב [תהלים נ"א] אלמדה פושעים דרכיך וחטא' אליך ישובו כדאיתא במזמור כאשר בא אל בת שבע. וברייתא דתניא בפ' אחרון בסד' [יומא] [פ"ו ע"א] ארבעה חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש מסייעיני לתירוץ זה שתשובה ויה"כ ויסורים ויום המיתה ממרקין אפילו עבירות חמורות והא דא"ר שמעון בן מנסיא מעוות לא יוכל לתקון בתשובה לבדה קאמר אלא עם יום המיתה. והא דאמר' השתא מיהא בר תשובה לעניין (בו) [בן] אם הכהו או קללו אבל לענין כפרה עדיין צריך יסורין ויום המיתה. וההיא דהזהב [ב"מ נ"ח ע"ב] כגון שמת על מיטתו בלא תשובה ויסורים וכן כל הנך, אבל הקונה עולמו בשעה אחת כגון אותן שהבאתי למעלה שמוסרין עצמן למות מחמת חרטה או הנהרגין ומתוודין אין לך יסורים ויום מיתה עם תשובה ויום הכיפורים גדולין מאילו. ומעשה דאחר כיון שכל כך היה מופלג בתורה ובדעתו לשוב אלא ששמע בת קול, ובשעת מיתתו בכה כדאיתא באגדה דרות [רות רבה ו'] ובמדרש קהלת [קהלת רבה ז'] וכמו שכתבתי למעלה בסדר אלישע, ור' מאיר ור' יוחנן נתכוונו לכבוד המקום ב"ה להודיע כמה גדול כח עוסקי התורה הילכך הסכימו על ידן מן השמים.
